בטיפול משפחתי, המשפחה היא המטופלת. התפיסה היא שלמשפחה יש את הכוחות ואת הדינמיקות המניעות והמשפיעות על היחיד. במשפחה מתבטא הקושי ודרכה עובדים ועושים את השינוי המיוחל, בין אם באמצעות התייחסות כלל-מערכתית ובין אם באמצעות התייחסות לקואליציות ולמבנים הקיימים במשפחה. התפיסה שבבסיס הטיפול המשפחתי היא שהקושי ההתנהגותי המופיע אצל הילד (לדוגמה, בורח מהבית או מתפרץ כשאינו מקבל את מבוקשו) הוא ביטוי של קושי בדפוסי התנהלות, בתקשורת ובהיבטים אחרים של תפקוד המשפחה. לכן כדי להבין ולשנות עובדים עם כל המשפחה.
ישנם מודלים שונים באמצעותם עובדים בטיפול משפחתי, כאשר לעתים עובדים עם ההורים או עם הילדים בלבד, ולעתים באמצעות שילובים שונים, תוך עבודה עם כלל המערכת, או עם תתי מערכות. תמיד הטיפול מלווה לכל אורכו בראייה כלל-מערכתית של המשפחה. גם אם יש אדם אחד אשר מבטא את הסימפטום, התפיסה היא שהוא זה המייצג את הבעיה, הוא המבטא את הקושי, ובכדי לפתור את הקושי ולא להמשיכו או להעבירו לאחר, יש לטפל בשורש הבעיה, דהיינו, לפי גישה זו – במערכת המשפחתית כולה.
באנלוגיה למסגרת אחרת – של עבודה או כיתה – גם אם היו מחליפים את התלמיד או העובד אשר מפגין כלפי חוץ את הבעיה, הבעיה הייתה נמשכת, וזאת מכיוון שהבעיה היא במסגרת, במערכת, כולה, ומפגין הבעיה הוא בעל התפקיד המציג אותה. לכן, בכדי לטפל, צריך להבין מה מקור אי-השקט, ולשנות את הדינמיקה, את הקואליציות או המבנים שגורמים לאותו סוג של בעיה.
הטיפול המשפחתי רואה בהורים חלק משמעותי מהמערכת המטופלת. בקרב מכלול היחסים במשפחה, שהם מושא הטיפול, תהיה תמיד התייחסות גם, ולעתים בעיקר, לתפקיד המיוחד של ההורים בתוך המערכת. במודלים כמו אלה של בואן, חלק מחוזה ההתערבות המוגדר עם המשפחה כולל עבודה ממוקדת עם ההורים (Bowen, 1978). התחום מתפתח ומציע עוד ועוד מודלים מגוונים של הערכה והתערבות עם המשפחה ובתוכה (ברג-קרוס, 2010; מינושין, לי וסיימון, 2010). תפיסות אלו יכולות לשלב בתוכן התייחסות ליחסי אובייקט, למשל באמצעות צפייה באיכות ההורות של אימהות ואבות וההתנהגות האינטראקטיבית של פעוטות בהקשר המשפחתי במצבים של יחסי שניים ושלושה (דיאדות וטריאדות) (Kyong‐Ah, Hyun‐Joo, Joellen & James, 2012).
אחד הקשיים העומדים בפני תהליך של טיפול משפחתי הוא ביצועו בפועל. כינוס כל בני המשפחה בו זמנית במקום אחד אינו דבר פשוט, ולעתים האינטנסיביות של התהליך מקשה מאוד על יישומו. לכן לא מעט טיפולים הנקראים משפחתיים – נערכים ברוח זאת, ובפועל הפגישות מתקיימות עם ההורים עצמם. כאן הם מתקרבים למבנה טיפול של טיפול בהורים ובהורות. אלה שבטיפול משפחתי, המטופל הוא המשפחה ההורים הם יחידה בתוך המבנה הזה ואינם הלקוח המרכזי עבור המטפל/ת. מכאן שהמיקוד במשפחה אינו מאפשר את אותה תנועה בין ההוויה הזהות ההורית והתפקיד שטיפול הורי מתאפשר. בטיפול ההורי, ההתייחסות היא לבסיס המשפחה, למי שיצר ומוביל אותה. בחלק מהקשיים המשפחתיים, התערבות של טיפול משפחתי תתאים יותר מכל סוג אחר של התערבות. תפקידם של הפסיכולוג והפסיכותרפיסט המנוסים הוא להכיר את הפונה/ים ואז להציע ולכוון את המשפחה לסוג התערבות זה או אחר. מטפלים העובדים בגישה אינטגרטיבית רואים בטיפול המשפחתי אופנות יעילה ומתאימה לאותן משפחות בהם דגש המשפחה הינו משפחתי ולא הורי, זוגי או פרטני (אורן, 2011).
נכתב על ידי צוות פורום אמפטי"ה מאי 2021
לנושאים קשורים:
להעשרה
